שוכחים אנו, כי באים אנו לא רק לגדל צמחים ובהמות, כי אם גם לגדל בני אדם

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

רואה אני, כי תפקיד ההנהלה מקלקל את האדם. המנהל – או המנהלים – רואה את עצמו, וגם רבים אחרים רואים אותו, כאילו שקול הוא כנגד כל העובדים. ואם יש דין ודברים בינו לבינם, הרי נחשב הדבר כדין ודברים בין צדדים שווים. מובן, כי האחד שאינו תלוי בדעת הרבים ושהוא אחראי רק לעצמו, אין לו צורך בצדקת יתרה למען יצדק נגד הרבים, התלויים הרבה בדעתו…

הערכה זו שבין המנהל והעובדים, שנבראה בשם המשמעת, אולי יפה כוחה במקום שבו העובדים אינם יותר הרבה מבהמות משא. ואולם במקום שהעובדים הם עיקר במשק, כאן אין המנהל אלא אחד מן העובדים הממלא תפקיד מיוחד להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

העיקר הוא לא העסק ואפילו לא האדמה, כי אם האדם – האדם שבעבודה

מקור: מכתב לגליקין [מנהל חוות מגדל. אב"צ], מגדל, ט"ז סיון תרע"ב

טעות יסודית מונחת בהשקפת רוב "בוני היישוב", כלומר בהשקפת רוב נותני העבודה שלנו על אלה שבאו לעבוד בארץ-ישראל. נותני העבודה מביטים על העובדים כעל "פועלים" במובן המקובל, ובמובן זה הם שואפים לקבוע את יחסם ההדדי. הפועל אין לו אלא לעבוד ולעשות מה שמצווים לו, ונותן העבודה אין לו אלא לצוות ולשלם שכר עבודה, ולפעמים גם לתת לפועל דירה, ולפעמים גם מזון – הכל לפי התנאים. מלבד העבודה והמשמעת דורשים מאת הפועל עוד מילתא זוטרתא – יחס של כבוד, בעוד שמצד נותן העבודה די ביחס שאין בו עלבון גס. להמשיך לקרוא