האמנם כזאת תהיה גאולת ארצנו?

מקור: על "הדברים הנוראים", הפועל הצעיר, אייר תרע"א

ומה הוא כל עצמו של "היישוב" שלנו, כל עצם אותה הנקודה, שבה, כמדומה לך, התרכזו כל כוחותינו וכל תקוותינו? פה אתה רואה לא רק את כל אפסותה של עבודתנו הלאומית, כי אם גם את כל עומק הטרגיות שבה. הנה אלה בני היישוב החדש, שכל כך הרבו להרעיש עליהם עולמות וכל כך הרבה קיוו מהם. האנשים האלה סבלו כל כך הרבה, הלא היו, כמדומה לך, כל כך מסוגלים להביא לנו ברכה שלמה, להניח יסוד לעבודה של תחיה אמיתית, לתנועה לאומית חיה, טבעית, כבירה. ומה אתה מוצא בהם עתה (ועוד הפעם – ביחידים אין מה לדבר)? מה הם עושים? מה היא כל שאיפתם, מה הם מבקשים? – "תכלית", עסק, כסף. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

האדם מוכרח סוף סוף להרוס את חומותיו, לצאת לחופשי, אם לא נגזרה עליו כליה

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

קשה הצמצום ל"אני", אבל לא מסוכן. מסוכנה ההתבטלות בפני אחרים, האורבת לרגלי הצמצום במקום ששחרור ה"אני" מן הצמצום באה בכוחם של אחרים, בהשפעת דעותיהם, יצירותיהם, רוח חייהם של אחרים, ולא בכוח ה"אני" עצמו. ההתבטלות היא רעל ממית, שאין הצלה ממנו לא בזכות אבות ולא בזכות עצמו. להמשיך לקרוא

חיים חדשים הרי זה אומר אדם חדש

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

חיים חדשים הרי זה אומר אדם חדש. אידיאלים, שאיפות, מעשים, שאין האדם מתחדש על ידם, נכבשים באותה מידה על ידי החיים, שהם באים לכבוש, משתנים ברוח אותם החיים, שהם באים לשנות ולחדש, ונבלעים בתוכם, עד שאין לראות כי באו אל קרבם, עד שאין להרגיש, כי במקום הרוח המבקשת את תיקונה ביצירת חיים חדשים, במקום רוח היצירה וההתחדשות, באה לשלוט בנפש ולהטותה לחפצה רוח החיים הישנים, רוח החורבן והריקבון הקיימת והמתמדת. להמשיך לקרוא

שוכחים אנו, כי באים אנו לא רק לגדל צמחים ובהמות, כי אם גם לגדל בני אדם

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

רואה אני, כי תפקיד ההנהלה מקלקל את האדם. המנהל – או המנהלים – רואה את עצמו, וגם רבים אחרים רואים אותו, כאילו שקול הוא כנגד כל העובדים. ואם יש דין ודברים בינו לבינם, הרי נחשב הדבר כדין ודברים בין צדדים שווים. מובן, כי האחד שאינו תלוי בדעת הרבים ושהוא אחראי רק לעצמו, אין לו צורך בצדקת יתרה למען יצדק נגד הרבים, התלויים הרבה בדעתו…

הערכה זו שבין המנהל והעובדים, שנבראה בשם המשמעת, אולי יפה כוחה במקום שבו העובדים אינם יותר הרבה מבהמות משא. ואולם במקום שהעובדים הם עיקר במשק, כאן אין המנהל אלא אחד מן העובדים הממלא תפקיד מיוחד להמשיך לקרוא

אולי באמת אין כוח באדם לברוא חיים, ואין כוח בחיים, ביצירת חיים לחדש את האדם

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

בכל אופן, לשקר לעצמנו או להתעלם מן האמת המרה בודאי לא יפה. אחת משתי אלה: או שעלינו לבקש דרך חדשה בעבודתנו, לעשות כל מה שאפשר בכדי לעמוד עמידה נכונה על מה שעלינו לעמוד עליו, לתקן מה שיש לתקן ולעבוד עבודה תמה ונאמנה; או – אם אין אנחנו מסוגלים לכך – עלינו לפחות להיות די אמיצי לב ולהודות לעצמנו ולאחרים, כי יש כאן פשיטת רגל גמורה, ולעזוב את כל עבודתנו הסיזיפית.

אני, כמובן, לא באתי בזה להורות דרך, איך לתקן את הדבר. דרכים כאלה אינן בכלל הוראה. הייתי חושב למספיק, לוא עלה בידי להביא לידי הרגשה, לידיה השגה חיה כי לא זו הדרך להמשיך לקרוא

חסר פה דבר מה בשירת החול: כי מה הוא החג, אם לא תמצית השירה שבחול?

מקור: מתוך קריאה, הארץ והעבודה, אב-אלול תרע"ח

זוכר אני את הרושם הראשון שעשו עלי החיים בארץ-ישראל. זה היה במושבות יהודה. האנשים עשו עלי רושם טוב, והחיים במושבות היו אז, לפני שתים עשרה שנה וחצי, יותר פשוטים, וגם היחוסים היו יותר פשוטים. לא היתה עוד כל כך הרבה אירופיות וגם עירוניות לא כל כך הרבה. האנשים והחיים היו אז קרובים אל לבבי. ובכל זאת הרגשתי תכף איזה יבושת, איזה חול, איזה חסר שירה בכל, ואפילו בדברים, שבגולה עוד נשארה בהם מידה ידועה של שירה להמשיך לקרוא

אין המלחמה בין העבודה והרכוש מלחמת מעמדות ולא מלחמה כלכלית בלבד, כי אם מלחמת העם בפרזיטיו

מקור: לברור עמדתנו, תמוז תרע"ט

תנועת העבודה לבשה צורה לא של תנועה לאומית חיה, שביסודה מונח רעיון המקיף את כל החיים הלאומיים, החומריים עם הרוחניים כאחד, התופס את העבודה, מצד אחד, בתור כוח יוצר הערכין הכלכליים של העם, ומצד שני, בתור כוח יסודי ליצירת הערכין האנושיים-הקוסמיים של העם, לא של תנועה, המקיפה את כל העם, כמו שהרעיון מקיף את כל חיי העם, – תנועת העבודה לבשה צורה של תנועה מעמדית, של תנועה עסקית, של מעמד ידוע.  הן מבחינת הלאומיות אין המלחמה בין העבודה והרכוש מלחמת מעמדות ולא מלחמה כלכלית בלבד, כי אם מלחמת העם בפרזיטיו, מלחמת החיים בריקבון.  להמשיך לקרוא