האדם מוכרח סוף סוף להרוס את חומותיו, לצאת לחופשי, אם לא נגזרה עליו כליה

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

קשה הצמצום ל"אני", אבל לא מסוכן. מסוכנה ההתבטלות בפני אחרים, האורבת לרגלי הצמצום במקום ששחרור ה"אני" מן הצמצום באה בכוחם של אחרים, בהשפעת דעותיהם, יצירותיהם, רוח חייהם של אחרים, ולא בכוח ה"אני" עצמו. ההתבטלות היא רעל ממית, שאין הצלה ממנו לא בזכות אבות ולא בזכות עצמו. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

יצירת תרבות חדשה כזאת, שתהיה לא עירונית, ואפילו לא כפרית, כי אם אנושית-קוסמית

מקור: לברור תפקידו של "המשביר", הפועל הצעיר, אלול תר"ט

אנחנו שואפים מן העיר אל הכפר ועוד להלאה מזה. רצוני לומר, גם הכפר של היום אינו די בשבילנו. הכפר של היום עשוי להיות נמשך אחרי העיר, ואנחנו שואפים לברוא חיים כאלה, שיהיו לא רק איתנים לעמוד בפני חיי העיר, אלא שיהיה בהם די כוח למשוך את העיר אחריהם.

[…]

רעיון העבודה, אם לרדת לסוף עומקו, מחייב בשורה האחרונה יצירת תרבות חדשה כזאת, שתהיה לא עירונית, ואפילו לא כפרית, כי אם אנושית-קוסמית להמשיך לקרוא

החיים הם תנועה, שטף. דומים הם החיים למדרון זקוף, אין בהם עמידה: או עלייה או ירידה

מקור: יסודות לתקנות למושב עובדים, הפועל הצעיר, תרפ"ב

מכאן – אותה העמדת התחדשות החיים על התחדשות האישיות והמשפחתיות בחיים הציבוריים – השוויון המבוקש בין החברים. אומרים: אין שוויון מוחלט בין בני-אדם. אולם הדבר תלוי בזה, במה רואים את הנושא למידת השוויון.  בקומה, בצורה, בכוח, ביופי וכו' בוודאי אין שוויון, אבל פה הנושא למידת השוויון ממין אחר.  אם יש לכל חבר האפשרות להביא לידי גילוי את כל עצמותו, לברוא את חייו ועולמו על פי דרכו, הרי זה שוויון גמור. להמשיך לקרוא

התחייה היא לא צמצום עצמיותנו בתוך השקפת עולם קבועה, כי אם שחרור עצמיותנו

מקור: חשבוננו עם עצמנו, ד'

מבינים אנחנו לכאורה, כי תחייתנו היא מהפכה, אבל עדיין קרובה לנו המחשבה, כי היא מהפכה ביהדות של היהודי, ואין אנחנו מרשים לעצמנו לחשוב, כי היא מהפכה באדם שביהודי; כי לא יהודי חדש בצורת אדם אירופי אנחנו מבקשים, כי אם אדם חדש בצורת יהודי אנחנו מבקשים; כי לא מהפכה בצלוחית של מים היא זו, כי מהפכה היא, שיש לה ערך אנושי כללי. לא רק האידיאלים של היהדות, – כל האידיאלים של האנושיות צריכים להיצרף ברוחנו ולקבל צביון חדש, יותר עמוק ויותר רחב. להמשיך לקרוא

יחסו של האדם אל כל מה שיש לו יחס אליו הלך ונעשה יותר מושכל, אבל פחות חי

מקור: האדם והטבע

התעַורות זו של הטבע האנושי מצד החיים או התפתחות זו של ההכרה האנושית על חשבון החיים התחילה, כמובא למעלה, בעצם ילדותה של האנושיות, עם התחלת התרבות האנושית. אולם לידי מהלך ניכר הגיעה  עם מעברו של האדם מחיי יער ושדה לחיי עיר וכרך. להמשיך לקרוא

יהיו החיים שלמים מתוכם, מתוך האדם עצמו, – והסדר ברא יברא מתוכם

מקור: האדם והטבע

מצד אחר, מצד המדע והריאליות, באה המחשבה החדשה ומעמידה את החיים על הסדר החברותי – בעיקר על הצד הכלכלי שבחיים, – על משפט הבכורה של הכלל על פני הפרט, של החברה על פני היחיד. היש צורך לבאר, כי כאן מעמידים את החיים על הצמצום, משליטים את הצורה על התוכן? אפילו הצדק שבתביעה זו אינה אלא צמצום. להמשיך לקרוא

היצירה שבחיים האנושיים היא יצירת האדם את עצמו, יצירה מתחדשת ובלתי פוסקת מתוך התחדשותו התמידית של הטבע

מקור: האדם והטבע

אולם אתה מוצא יצירה שאין לה שום קשר עם רצונו המצומצם עם מאווייו המצומצמים של ה"אני" הפרטי, – הלא היא היצירה המדעית. התגלית המדעית הלא היא דבר שביצירה ולא דבר שבהכרה גרידא. דבר פשוט, למשל, כנפילת תפוח מן העץ, כנפילת כל דבר ממשי בכלל למטה, לארץ, אשר בני האדם, וביניהם כל הפילוסופים ובעלי המחשבות, ראו אותו פעמים אין מספר, לא עורר באף אחד מהם את המחשבה הפשוטה, כי יש כאן כוח מושך מצד הארץ, עד שבא ניוטון וגילה את כוח המשיכה להמשיך לקרוא