הבו לנו יחידים! הבו לנו מתייאשים! הבו לנו יחידים, שאינם מתבטלים ואינם עוזבים את המערכה, והבו לנו מתייאשים, המשקיעים את ייאושם בבניין

מקור: מכתב גלוי לי"ח ברנר, הפועל הצעיר, כסלו תרע"ג

הייאוש הגדול הנלחם – הרי הוא הרעיון הגדול, הרי היא האמונה הגדולה, הרצון הגדול, מסירות הנפש הגדולה. הייאוש הגדול, אם מואס הוא ב"גאולה" פרטית מן החיים, הרי הוא בעל כורחו מבקש גאולה כללית לכל החיים, מבקש עד לידי שיגעון, מבקש כמו שרק מתייאש קיצוני יכול לבקש.

אתה אומר: הרעיון הוא רק בשביל יחידים. כן, בתחילה הוא רק בשביל יחידים. אבל היודע אתה את כוח היחידים, אם יחידים הם? להמשיך לקרוא

לא מתוך השלילה תבוא עצמותנו לידי גילוי חדש, כי אם מתוך החיוב, לא מתוך עקירה, כי אם מתוך נטיעה

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

אמנם קדמה רפואה למכה: רעיון התחיה בארץ אבות. אבל גם זה היה יותר תרגום מרעיון הלאומית אצל אחרים או פרי דחיפות מן החוץ מאשר פרי עצמותנו שנתעוררה. על כן גם פה לא מצאנו את דרכנו. התרחקנו ללכת לצד שכנגד. תחייה, אמרנו, הרי זו תשובה אל העבר, אל "היהדות". ביקשנו את היהדות ולא ביקשנו את היהודי החי. ביקשנו יהדות מחודשת ברוח מה שקיבלנו מאחרים, וממילא היו הרבים מבקשים רוח אחרים בלבוש יהודי, ולא ביקשנו להביא לידי גילויה המיוחד את הרוח החיה בקרבנו, שיש בה הרבה ממה שאין ברוח החיים של העבר והרבה ממה שאין ברוח החיים של אחרים. להמשיך לקרוא

האדם מוכרח סוף סוף להרוס את חומותיו, לצאת לחופשי, אם לא נגזרה עליו כליה

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

קשה הצמצום ל"אני", אבל לא מסוכן. מסוכנה ההתבטלות בפני אחרים, האורבת לרגלי הצמצום במקום ששחרור ה"אני" מן הצמצום באה בכוחם של אחרים, בהשפעת דעותיהם, יצירותיהם, רוח חייהם של אחרים, ולא בכוח ה"אני" עצמו. ההתבטלות היא רעל ממית, שאין הצלה ממנו לא בזכות אבות ולא בזכות עצמו. להמשיך לקרוא

אין בעולם בשבילנו מקלט בטוח מן הגלות אשר בקרבנו

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

ואין רואים, כי בין שתי אלה, בין הגלות והתחייה, יש תהום שאין לעבור אותה, אם לא על כנפי נשרים. ובזה עיקר הרע – במה שאין רואים את התהום. "נחשון קפץ לתוך הים", כי ראה את הים – ובזה הציל את האומה. כי בזמננו אולי עוד נמצאים בקרבנו "נחשונים" במספר מספיק בשביל שהעם ילך אחריהם, אולם אין הם רואים אצלנו ים וקופצים לתוך ימים אחרים. להמשיך לקרוא

הנגשים את מטרתנו בארץ-ישראל? – אם נרצה, בלי כל ספק

מקור: הקונגרס, הפועל הצעיר, חשון תרע"ד

הנגשים את מטרתנו בארץ-ישראל? – אם נרצה, בלי כל ספק. אולם לרצות הרי זה אומר לבקש את מטרתנו, למשל, באותו המרץ ובאותה הסבלנות, שאדם מישראל מבקש פרנסה. לרצות הרי זה אומר לסבול ברצון כל מחסור וכל יד עמל, לקבל באהבה כל מיני יסורים, כמו שהיה אדם מישראל מוכן ומזומן לסבול את זה במשך עשרים שנה ויותר, לוא היה בטוח, כי בשכר זה יקבל בעיתו, למשל, עשרים מיליון דולר. להמשיך לקרוא

חיים חדשים הרי זה אומר אדם חדש

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

חיים חדשים הרי זה אומר אדם חדש. אידיאלים, שאיפות, מעשים, שאין האדם מתחדש על ידם, נכבשים באותה מידה על ידי החיים, שהם באים לכבוש, משתנים ברוח אותם החיים, שהם באים לשנות ולחדש, ונבלעים בתוכם, עד שאין לראות כי באו אל קרבם, עד שאין להרגיש, כי במקום הרוח המבקשת את תיקונה ביצירת חיים חדשים, במקום רוח היצירה וההתחדשות, באה לשלוט בנפש ולהטותה לחפצה רוח החיים הישנים, רוח החורבן והריקבון הקיימת והמתמדת. להמשיך לקרוא

שוכחים אנו, כי באים אנו לא רק לגדל צמחים ובהמות, כי אם גם לגדל בני אדם

מקור: חשבוננו עם עצמנו, בשעה זו, קובץ ג', תרע"ו

רואה אני, כי תפקיד ההנהלה מקלקל את האדם. המנהל – או המנהלים – רואה את עצמו, וגם רבים אחרים רואים אותו, כאילו שקול הוא כנגד כל העובדים. ואם יש דין ודברים בינו לבינם, הרי נחשב הדבר כדין ודברים בין צדדים שווים. מובן, כי האחד שאינו תלוי בדעת הרבים ושהוא אחראי רק לעצמו, אין לו צורך בצדקת יתרה למען יצדק נגד הרבים, התלויים הרבה בדעתו…

הערכה זו שבין המנהל והעובדים, שנבראה בשם המשמעת, אולי יפה כוחה במקום שבו העובדים אינם יותר הרבה מבהמות משא. ואולם במקום שהעובדים הם עיקר במשק, כאן אין המנהל אלא אחד מן העובדים הממלא תפקיד מיוחד להמשיך לקרוא