כל עצמו של האגואיזם אינו אלא צמצום עצמי

מקור: לברור ההבדל בין היהדות והנצרות

…טעות היא ביד החושבים, כי האגואיזם, הגס או המצוחצח והמזוקק, הוא הרצון הטבעי שבאדם לחיות יותר, לחיות את עצמו ובשביל עצמו במידה היותר גדולה. האמת היא ממש ההפך מזה. כל עצמו של האגואיזם אינו אלא צמצום עצמי, במידה שהוא אגואיזם, צמצום כל עצמותו בספירה ידועה או בספירות ידועות, בכל אופן בספירות היותר מוגבלות והיותר עניות של עצמותו, צמצום חיי עצמו בספירות התחתונות או התחתונות עם הבינוניות של החיים העולמיים. הרי אין הדעת נותנת לחשוב, כי מי ששקוע כולו בחוג מצומצם של תאוות ונטיות או במילוי חוג ידוע, ואפילו לא כל כך מצומצם, של צרכי החיים, חי את עצמו יותר ממי שיש לו למלא והוא ממלא יותר חוגים או כל החוגים של צרכי החיים; או כי מי שכוחותיו לחיות מצומצמים או שהוא מצמצם את כל כוחותיו לחיות בחוג מוגבל של החיים חי את עצמו יותר ממי שיש לו או שמפותחים בו במידה יתרה יותר כוחות או כל הכוחות לחיות והוא חי ומשיג את החיים העולמיים מצדדים שונים וממעמקים שונים או בכל הצדדים ומכל המעמקים יחד, בהשגה אחת, בנקודה אחת. לא יעלה על הדעת, למשל, לחשוב, כי אדם זולל וסובא, השקוע רק בתאוות האכילה והשתייה, חי יותר את עצמו, חי יותר בשביל עצמו ממה שחי בעל תאווה אחר, שאינו שקוע כולו בתאוותה האכילה והשתייה, מפני שהוא ממלא גם תאוות אחרות. וכן לא רחוק לראות, כי, למשל, אדם בעל כשרון מוסיקלי גדול, והוא גם אדם מלא חיים ויש לו כל האפשרויות להיות שקוע בתאוות אחרות, והוא אינו שקוע בהן, רק מפני שהמוסיקה נותנת לו יותר חיים, חי את עצמו לא פחות, כי אם יותר ממי ששקוע כולו בתאוות אחרות ושאין המוסיקה נותנת לו את מה שהיא נותנת לזה. ומכאן גם לא עמוק ביותר לראות, כי, למשל, האם – בת חווה או בת חיה – המוסרת את נפשה על הצלת פרי בטנה, חיה את עצמה באותו הרגע לא פחות, כי אם יותר ממי שאינו מוסר את נפשו.

בסולם הפשוט הזה לא קשה למחשבה החיה לרדת לעומקו של דבר ולאמתו של דבר ולראות, כי האדם, בשאפו לחיות בהתאם לצורתו האנושית, לצלם האלוהים שבו, או בהתאם לתביעות הרצון העליון, לא לצאת מתוך עצמו הוא צריך בכדי להתגלגל לתוך האחר או לבטל את כל עצמו בפני הרצון העליון, כי אם להפך. צריך הוא לתת לעצמותו להתעמק ולהתפשט לתוך החיים העולמיים עד סוף ספירותיהם העליונות, עד כדי להשיג השגה חיה את כללותם ואחדותם המוחלטת של החיים העולמיים, עד כדי היותה כולה בבחינת רצון עליון, אשר חייו – חיי כל מה שחי, שירתו – שירת כל מה שאומר שירה, אשר כאב כל מי שכואב ורשעת כל מי שמרשיע וכיעור כל מי שמכוער הם כאבו ורשעותו וכיעורו הוא, התובעים ממנו את תיקונם, ומכאן לא תהיה השאיפה לחיות "בשביל האחר", "בשביל האומה", "בשביל האנושות" או "בשביל אלוהים" אלא שאיפה לחיות יותר, לחיות את עצמותו בכל שלמותה, לחיות מתוך עצמו לתוך כל אדם, לחיות לתוך כל חי, לתוך כל הווה, לתוך כל הבריאה העולמית.

[…]

בכוח אותה המחשבה המופשטת, רואים את האדם הפרטי נבדל ורחוק מהחיים הכלליים, גדור במין חומת סינים מכל העולם או נתון כצב הזה בתוך שריון קשה, ואין לו בעולמו אלא רוחב חללו של שריונו. את ה"אני" מעמידים כנגד "לא-אני", את היחיד כנגד הכלל, את העצמות (האישית והלאומית) כנגד החברותיות או כנגד האנושיות, – מעמידים בתור שני צדדים לא רק רחוקים זה מזה, כי אם גם במידה ידועה סותרים זה את זה, והמושג הזה הוא השליט לא רק בקרב העומדים מצד הכלל, התובעים את משפטה של החברה או האנושות, כי אם גם – ועוד ביתר שאת ויתר תוקף – גם בקרב התובעים את זכותו של היחיד. ואין היחידים האלה רואים, כמה הם מצמצמים בזה את חייו של היחיד, שהם באים להרחיב את גבולם, כמה הם ממעטים בזה את דמותו של ה"אני" האנושי, שהם באים לתבוע את עלבונו.

כללו של דבר: אנחנו, בני האדם, רואים את החיים העליונים, כאילו הם רחוקים או נשגבים ממנו, לא מפני שהם באמת כל כך קשים או מפני שהם באמת מובדלים מהטבעיות, כי אם מפני שאין אנחנו מבינים אותם, ביתר דיוק, מפני שאין אנחנו חיים אותם. פה אנחנו נמצאים במעגל קסם, שקשה לנו לצאת ממנו: אין להשיג את החיים האלה אלא במידה שחיים אותם, ואין לחיות את החיים האלה אלא במידה שמשיגים אותם.

האדם, בעל ההכרה האנושית, עשוי להשיג יותר לא רק על ידי ההכרה, כי אם גם על ידי עצם החיים, החיים, במובן הכוח החיוני של הטבע (הצמח, החי, האדם), הם בצורתם האנושית – לא רק כוח קוסמי גדול או צירוף עמוק לאין סוף של כל הכוחות הקוסמיים, כי אם גם כוח השגה גדול, בעצם יסוד כל השגה אנושית. החיים, הכוח היותר חי של הטבע החי… אבל פה אני רואה סוף סוף הכרח בדבר למצוא מבטא יותר מדויק למושג שאני רוצה לתת לו ביטוי בשם "חיים", "כוח חיוני", ובאין ברירה, אתרשה לחדש שם מיוחד חֲוָיָה (על משקל הויה), אבל אני מוצא צורך להדגיש בכל תוקף, כי אין זה שם מופשט או שם לאיזה כוח מיוחד, כי אם אותו הדבר המובן בשם "חיים", רק בבחינה מיוחדת, בבחינת אותו הכוח המהווה בטבע החי בכלל וכוח משיג באדם מיוחד[1]. ובכן החֲוָיָה (החיים, הכוח המהווה של הטבע החי) הרי היא מעין מעבר מן ההוויה של הטבע ההווה אבל ההכרה של הטבע החי, אבל בייחוד של האדם, ומשם – שוב את ההוויה מצידה השקוף. אתה רואה פה מעין אור אחד גנוז הולך ומבהיק בגוונים שונים, הולך ועובר מגוון לגוון מעין הוויה אחת בבחינות שונות (הוויה, חוויה, הכרה), דומה בצד מה – דמיון רחוק, כמובן – לאנרגיה, העוברת בתנאים ידועים לאלקטריות, ומשם – לאור, לחום, וכדומה, וחוזר חלילה.

החֲוָיָה וההכרה מהוות זו את זו, מפרנסות זו את זו ומשלימות זו את זו. החֲוָיָה מפולשת לעצם ההוויה העולמית בלי אמצעי, משיגה את כלליות הדברים, את אחדותם, את עצמותם, בעוד שההכרה, המפולשת לצידה השקוף של ההוויה, משיגה פרטים פרטים וצירוף הפרטים לכללים, משיגה את הופעת הדברים, אולם לעומת זה אין השגתה של החויה מוכרת לנו, בני האדם, בעלי ההשגה המצומצמת, אלא דרך צינורות ההכרה באופן כי ההכרה האנושית מעלה את החויה, במידה שהיא מתעלה על ידה. החויה מתגברת ופועלת על ההכרה במידה שההכרה שואבת ממנה.


[1] בחינה זו של המושג "חיים" נותנת מקום למושג חדש, הדורש הגדרה מיוחדת וביטוי מיוחד, השם חֲוָיָה הוא על משקל הֲוָיָה מהביטוי "חַוָה, כי היא היתה אם כל חי". יש לראות, כי היה בעברית גם הפועל "חוה" בקל במובן חיים לעומת "חיה", כמו שיש "הוה" לעומת "היה", או שהיוד בפועל "חיה" יש לו הסגולה להשתנות במקרים ידועים לוא, השם חֵיוָה במובן חיה בארמית מסייע לזה בצד מה. השמות: "חיים", "חיות", "חיוניות", "כוח החיים", "כוח חיוני", "רוח חיים" אינם הולמים, היותר קרוב להלום את התוכן הדרוש הוא השם "חיים", אבל הוא משמש על הרוב להוראות מצבים שונים או צורות שונות של החיים (חיים חברותיים, לאומיים, חיי עולם, חיי שעה וכו'), וקשה לצמצמו להוראת הכוח הקוסמי או בחינת ההוויה הקוסמית הידועה לנו בשם חיים, מלבד זאת יש לו עוד חיסרון – שהוא בא בצורת ריבוי וגם זאת – שבצורה זו הוא שווה לשם התואר, ברבים, למשל, אנשים חיים.

המושג חויה מצד אחד, מצד היותו כוח החיים, הכוח החיוני של הטבע החי, עצם החיים, מקביל למושג "הויה", שאנחנו מבינים בו עצם המציאות, ומצד שני, מצד היותו כוח השגה, הוא מקביל למושג "הכרה".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s