יחסו של האדם אל כל מה שיש לו יחס אליו הלך ונעשה יותר מושכל, אבל פחות חי

מקור: האדם והטבע

התעַורות זו של הטבע האנושי מצד החיים או התפתחות זו של ההכרה האנושית על חשבון החיים התחילה, כמובא למעלה, בעצם ילדותה של האנושיות, עם התחלת התרבות האנושית. אולם לידי מהלך ניכר הגיעה  עם מעברו של האדם מחיי יער ושדה לחיי עיר וכרך. הצרכים החדשים, העניינים החדשים, היחסים החדשים, שנולדו לא מתוך פעולתו היסודית, הקוסמית, של כוח החיים, כי אם מתוך פעולת הקיבוץ על הפרטים, לא מתוך תביעות הנפש או הגוף בלי אמצעי, כי אם מתוך רתיחתם של החיים הקיבוציים, הסיחו את הדעת ואת הנפש מענייני טבע וירכזון בענייני כפר. ענייני הכפר בלעו את ענייני הטבע. התרַבות הצרכים והעניינים, המשא-ומתן עם אנשים שונים על עניינים שונים, לא לשם אספקת צורך בלתי אמצעי, כי אם לשם מטרה רחוקה, הועילו לפתח באדם ביתר עוז את ההכרה, בייחוד של האובייקטיביות, של הכוח להבחין הבחנה מושכלת בין מה שמתרשם מן המציאות ומתחלק בנפש ובין מה שיש במציאות, אבל באותה המידה עצמה הם החלישו את הסובייקטיביות, את הקשר החי שבין האדם ובין הדברים החיים ושאינם חיים, שהוא בא במגע-ומשא עמהם. יחסו של האדם אל כל מה שיש לו יחס אליו הלך ונעשה יותר מושכל, אבל פחות חי. האדם בן הטבע, כמו כל יתר בעלי החיים, אינו יודע יחס של שוויון נפש, יחס אינדיפרנטי, – הוא יודע או לאהוב או לחמוד או לבחול, להעריץ או לבוז, יחס של קרבה או יחס של רחיקות: מה שאינו נוגע לו נגיעה ישרה בלתי-אמצעית, אם לטובה או לרעה, אינו תופס שום מקום בנפשו, והרי הוא בשבילו כאילו אינו במציאות. את בן משפחתו, כל זמן שזה לא נגע בו לרעה או לא העיק באיזה אופן את חמתו, הוא אוהב, או מרגיש אליו קרבת משפחה, – ומשהעיר את חמתו, לא יבצר ממנו לקום ולהרגו, וכן הלאה. בכפר, ובייחוד בעיר, מתוך המשא-ומתן המורכב עם אנשים שונים, שאין לו שום יחס נפשי בלתי-אמצעי אליהם, אבל יוצאת לו מהם תועלת, קרובה או רחוקה, לומד האדם להתייחס בשוויון נפש לאותם האנשים ולאותם הדברים, שאינם בשבילו אלא בבחינת אמצעים לתכלית מבוקשה. מכאן – המומנט של שוויון נפש בכלל, ההולך ומתפתח, ההולך ונבלע בתוך כל הרגשות, אף היותר חיים. מובן, כי בתוך היחסים המורכבים, ההולכים ונעשים יותר ויותר מורכבים, אין שוויון הנפש יכול להשאר על טהרת צורתו, בעירום גמור, בגלוי גמור. מכאן – היחסים המזויפים, הרגשות המזוייפים, הזיוף והשקר בכלל; מכאן – הנימוסים המקובלים והשקרים המוסכמים. מכאן – השניות בנפש האדם ובחייו: חיי האדם לעצמו, חיים עירומים, חיים כמו שהם לחוד, וחיים עם אחרים, חיים מלובשים, מקושטים, משוריינים ומזוינים לחוד. מכאן – הניגודים והסתירות בין תביעות היחיד ובין תביעות חיי הכלל. בכלל כל החיים האנושיים, עד כמה שהם פרי ההכרה האנושית היתרה, כאילו הָעמדו על ידי כך על החיצוניות, על הצורה, כאילו האדם משיג את מה שהוא משיג וחי מה שהוא חי מצד הצורה ולפנים ולא להפך. אין פלא, כי לאחרונה נמצא פה מקום לדעה, כי הצורה היא הכל, כי אין כל תוכן לצורה, כי אין מלבד הצורה כלום.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s