חיים חדשים ואדם חדש […] הנה מה שהנפש מבקשת

מקור: מכתב למנחם ברקוביטש, דגניה, מרחשון תרפ"א

זו הטעות, שהביא ומביאה הרבה מבוכה לעולם – שחושבים, כי יש או כי יכול להיות חשבון עולם אובייקטיבי, כללי, שווה לכל נפש. באים גדולי המחשבה וכל אחד חשבון העולם בידו – חשבון העולם בהא הידיעה דווקא: כזה ראה וקדש! ובני האדם, שאינם פילוסופים, רואים את חשבונות העולם, השונים זה מזה וגם הסותרים זה את זה, ובאים במבוכה. רואים הם בזה רק תעתועי הדמיון וביטול כל חשבון עולם ואינם רואים את העושר והעומק שבדבר, את כל עומק עשירותה של נפש האדם.

בכל נפש משתקף העולם באופן אחר, בנוסח אחר. ויותר שהנפש עמוקה ועשירה, יותר עמוק ועשיר נוסח ההשתקפות הזאת. כל אדם, אם בעל נפש הוא ובמידה שהוא בעל נפש, יש לו לפי זה חשבון מיוחד עם החיים והעולם. כל תוכן חייו, כל יצירת חייו וכל אור חייו אינם בעצם אלא עשיית החשבון הזה, ההולך ומתחדש ומתרחב ומתעמק, לפי מידת התחדשותם, התרחבותם והתעמקותם של חיי בעל החשבון, שעשיית החשבון, מצידה, מתחדשת, מרחיבה ומעמיקה אותם לפי מידתה. העדר החשבון הזה מביא לידי מבוכה נפשית ולידי הרגשת ריקניות.

אולם פה יש שוב להזהר מטעות. כשאומרים "חשבון עולם", חושבים חשבון בהיגיון, חשבון מוחי, ושוכחים, כי פה מבוקש בעצם דבר נעלם, דבר, שאין ההכרה תופסתו. ההכרה אינה יכולה להקיף את החיים ולא להשיג את עומקם, כי החיים יתירים על ההכרה גם בהיקף וגם בעומק. החיים נובעים מעצם ההוויה העולמית האין-סופית בלי אמצעי. תפקידה של ההכרה הוא רק להאיר באור גלוי את החיים מצידם הגלוי, שעל ידי כך נברא מקום לפעולת האור הנעלם של החיים. את זה אפשר להביא לידי ביטוי גם בדברים, בסדר ידוע, בשיטה, ובזה אפשר להיעזר במידה ידועה בחשבונותיהם של אחרים. אבל לא זה העיקר, העיקר הם החיים.

מכל מה שעובר בנפשך, יכול אתה לראות, כי בעיקר חסר לך לא אור שכלי, כי אם אור נפשי, אור של חיים. אדם בעל נפש קשה לו או אינו יכול – הכל תלוי בעומק הנפש – לחיות חיים שאין בהם רעיון, שאינם מוארים באור עליון. ואת האור הזה מבקשים כל המבקשים: מבקשים שכל נעלם בעולם, בעצם ההוויה העולמית, מבקשים אלוהים. וכשאין מוצאים, שהרי אין למצוא בשכל הגלוי את השכל הנעלם, אין למצוא בשכל מה שנעלם מהשכל, באים לכלל דעה, כי אין מה לבקש, כי הטבע עיוור וכו'. אבל מאין אותו הצורך לבקש, אותו הצורך החיוני, העמוק והתקיף כעצם החיים, באור עליון, בשכל נעלם? ומאין ההכרה גופה, הגוזרת כי הכל עיוור, רק היא פיקחית? הלא הכל בא ממקום אחד, מאותו הטבע העיוור!

[…]

הווה אומר: קודם כל מבקש האדם או על האדם לבקש את השכל הנעלם לא בעולם האובייקטיבי, כי אם בעולמו הסובייקטיבי. את השכל הנעלם שבנפשו עליו קודם כל לבקש, כי מה שנפשו מבקשת בעיקר הם החיים בצלם אלוהים, חיים גדולים, אנושיים-קוסמיים, חיים לאין סוף. השכל הנעלם האובייקטיבי, העולמי מתחייב, במידה שבא לידי גילוי השכל הנעלם הסובייקטיבי, בא לידי גילוי בחיים, בחיים מבוקשים, עליונים, ולא מתוך חקירה מוחית. הלא הוא הדבר האמור למעלה, כי רק ברגעים של חיים גדולים כאילו נגלה לו לאדם ממרומים או מתוך תהום נפשו, כי לא דבר ריק הם החיים וההוויה.

כל בריה, פרט לאדם, מידת הכרתה מתאימה בדיוק למידת חייה. היא מכירה רק את גופה ואת מינה ומה שצריך לה לקיום גופה ומינה, – ואת זה היא חיה בשלמות. לפיכך חייה שלמים. והאדם מכיר עולם ומלואו, – וכמה הוא חי? לא יותר, אם לא פחות ממה שחיה כל בריה חיה. כי מה שהוא מוסיף מדיליה – בחיים הרגילים של רוב בני האדם הכתוב מדבר – אינו בעיקר אלא גירוי התאוות הטבעיות לבטלה וסיפוק אותם הגירויים לבטלה: אכילת מאכלים יקרים, כלומר אכילה לשם אכילה, מילוי התאווה המינית לשם התאווה, תלבושת לשם התהדרות וכו' וכו'. או במילים אחרות: מה שהוא מוסיף אינו אלא חיים לקויים. והנפש החיה דורשת את תפקידה. במידה שההכרה מכירה יותר, הנפש שואפת לחיות יותר, לחיות מה שההכרה מכירה, זאת אומרת לחיות אל מעבר לגבול חייה הפרטיים והמיניים, לחיות לתוך החיים העולמיים, שההכרה מגלה ומאירה אותם לה. וכשהיא מוצאת חיים במידה זעומה ועוד יותר מזה, כשמגישים לה תחליף של חיים, חיים לקויים, היא מרגישה ריקניות, מרגישה במידה שהיא עמוקה ועשירה.

חיים חדשים ואדם חדש (כי באין התחדשות האדם, אין התחדשות החיים), הנה מה שהנפש מבקשת, חיים, כמו שאמרתי במקום אחר, של התמזגות החיים האנושיים בחיי העולם, והצירה האנושית ביצירה העולמית.

מה צריכים להיות החיים החדשים ומה האדם החדש? גם את זה אין לבאר בדברים, – החיים יבארו. רק דבר אחד צריך להביא בחשבון: אין חיים חדשים ליחיד, לפרט, באין חיים חדשים לכלל, חיים ציבוריים חדשים, ביתר דיוק, חיים לאומיים חדשים, ואין אדם חדש באין עם חדש. על זה צריך לעמוד עמידה נכונה, אם מבקשים אנחנו מה שמבקשים באמת ובתמים. גם בזה המבוכה גדולה. מעמידים את היחיד נגד הכלל, רואים ניגוד או גם סתירה בין תביעות היחיד ובין תביעות הכלל, ואין רואים את האחדות בדבר, אינם רואים, כי העומק והעושר, ריבוי הגוונים והאורות שבחייו בנפשיותו של היחיד באים מהכלל ושבים אל הכלל. אבל גם את זה אין לבאר בדברים למי שלא עמד ואינו רוצה לעמוד על זה מתוך החיים.

כללו של דבר: עד כמה אני יכול לשפוט, עד כמה שהכרת אדם אחד יכולה לשפוט על נפשו ועל חייו של חברו, עליך לא להתבודד ולהתרחק מן החיים, כי אם להיפך, להיכנס לעומק החיים, לעומק חיינו, ההולכים ומתייצרים, ולהשתתף ביצירת החיים.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “חיים חדשים ואדם חדש […] הנה מה שהנפש מבקשת

  1. מנוסח המכתב עולה שזו תשובה לאותו מנחם ברקוביץ', שפנה אל גורדון בבקשת עצה לגבי סוגיה מסוימת. האם המכתב קיים במקום כלשהו; האם כותב הבלוג יודע היכן ניתן לקראו?

    • את המכתב במלואו ניתן למצוא בכרך "מכתבים ורשימות" של כתבי גורדון, אסופה ערוכה של מכתבים מאת גורדון ואליו ניתן למצוא גם בספר "את אינך בודדה במרום" בעריכת מוקי צור.

      • את ״מכתבים ורשומות״ יש לי; אחפש, אבל יופיע שם רק המכתב של גורדון, לא?
        אני פשוט תוהה מה היה תוכן המכתב של אותו ברקוביץ׳.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s