אני מבקש לב דופק, נפש חיה

מקור: מכתב לרחל בלובשטיין, כנרת, י"ב ניסן תרע"ד

אני הולך ונסגר יותר ויותר בתוך עצמי. מי אשם בזה, אני או אחרים? איזה הבדל? יותר מדי אני מבקש את האדם, את הנפש. את כתבת לי פעם, כי ישנם כאלה הכורעים ברך לפני. אבל לא זה אני מבקש. אני אינני אוהב ברכים כורעות אפילו לפנַי. ואולי לפנַי עוד יותר קשה לי לראות. אני מבקש לב דופק, נפש חיה. אני הייתי חפץ, כי בני האדם ימשכו זה לזה ככוכבים האלה, הגדולים כשהם לעצמם וגדולים ביחסם זה לזה. אלה הם יחסים גדולים הנאים לאדם, אם הוא באמת נזר היצירה. ואל תאמרי כי אני דורש יותר מדי, כי אני דורש מבני אדם כי יהיו בני עליון. לא! אני דורש כי יהיו טבעיים, אמיתיים, ככל אשר בטבע. בטבע אין גדול וקטן. שם הכל גדול, הכל אמת. בטבע אין יודע מי גדול ממי: הכוכב או התולעת.

ואת זה אינני מוצא. והדבר היותר קשה הוא, שאינני מוצא לא רק באחרים, כי אם גם בעצמי. רק בתוך הטבע אני מוצא את זה, וכשאני בתוך הטבע, אני מוצא את זה גם בעצמי. שם אני גדול ככוכב וכתולעת.

אבל איזו נשמה מוזרה נתן בי אלוהים, שהיא נמשכת דווקא אל האדם, אל נפש האדם, נמשכת – ונכווה או נקפאת מקור. יש שנדמה לך: הנה האדם, הנה הנפש. אבל די בדיבור אחד, במלה אחת, במבט אחד, בתנועה אחת, – ואתה רואה תהום בין נפשך ובין הנפש ההיא. ואתה נופל לתוך התהום, נופל ונשבר כחרס הנשבר.

ואל תאמרי: כך הוא האדם, כך הוא על פי עצם מהותו, ואין לשנות מה שעיוות הטבע. לא! אל תוציאי דיבה על הטבע! "אלוהים עשה את האדם ישר" – רק התרחקותו של האדם מן הטבע הביאה אותו לידי כך. את זה אני רואה מעצמי, מנפשי, ואתה זה אני רואה גם מאחרים, מכל נפש-אדם חיה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s