אהרון דוד גורדון

הרוצים לכבדני – יכבדוני בשתיקה. לפחות שנה אחת לא ידברו ולא יכתבו עלי כלום. […] לאחר שנה – מילא! זה כבר יהיה דבר שנתיישן. ידברו בי כמו שמדברים בדבר שנתיישן, למשל, כמו שמדברים במודה שעבר זמנה, או בשלג דאשתקד.

במה שכתבתי צריך לדבר, רק אם נשאר בהם ובאותה המידה שנשאר בהם עוד ערך חי, כלומר לא ערך ספרותי או פובליציסטי כי אם ערך חיוני בשביל החיים המתחדשים.

90 שנים חלפו. האם נשאר בדבריו של גורדון ערך חיוני לחיים המתחדשים? התשובה שלי בעקבות הקריאה היא כן. יש ויש. המחפש חיים חדשים, המחפש באמת, ימצא בדברי גורדון כמה תובנות חשובות מאוד. הרוצה ללמוד על ההגיון שהפעיל את ראשוני תנועת העבודה, ימצא גם הוא כמה דברים מעניינים.

גורדון היה לטעמי אחד ההוגים החשובים של המחשבה היהודית במאה ה 20. הוא היה איש של תפרים, ולכן היה מעניין: בין משפחת המתנגדים לה נולד למשפחת אישתו החסידית-קנאית, בין לימודי קודש מסודרים ללימודי חול אוטודידקטיים. בין עיירה קנאית לעמיתיו הפקידים המשכילים-חילוניים. סביבת תפרים היא סביבה המצמיחה יחידים, וגורדון היה קודם כל יחיד. מתוך ה"אני" שלו, מתוך היחיד, ולעולם מתוך היחיד, הרחיב גורדון את התבוננותו אל האדם, אל הלאום והאנושיות, אל הטבע והעולם.

בגיל 48 עשה את השינוי הגדול בחייו, עלה לארץ ישראל והיה לפועל. גורדון היה הוגה שלא ברור כמה קראו אותו. מתוך הקוראים, לא בטוח כמה הבינו את עומק הדברים, וכמה הצליחו להתחבר לרוחם. אבל גורדון לא היה הוגה שהסתגר בספריה. לצד המחשבה היתה גם המלאכה, היו גם החיים. גורדון דיבר על ערך העבודה מתוך חיי העבודה, מתוך חייו עם העובדים. גורדון גר איתם באותם החדרים, שר איתם, רקד איתם, התכתב איתם, התווכח איתם וכל זמן שמצב בריאותו אפשר, עבד איתם. מתוך חיים המשלבים מלאכה ומחשבה כתב דברי הגות, מכתבים וגם פובליציסטיקה אקטואלית.

יוסף אהרונוביץ', שעליו הוטלה המשימה של עריכת כתבי גורדון לקראת מותו ואחריו, כתב

אחרי מות גורדון גברה דרישת חבריו החיים על צוואתו של המת

כתבי גורדון הוצאו לאור במלואם, מבלי לערוך ומבלי להשמיט. לטעמי, טוב שכך. כפי שהכיר אהרונוביץ', כל עוד האדם חי, הוא יכול לערוך את כתביו, והם עדיין ישקפו את מחשבתו. אך כאשר נמסרת מלאכת העריכה לקורא, מה מותר העדפתו של קורא אחד על פני העדפתו של קורא אחר? על כל קורא למצוא בדברים את מה שמתאים לרוחו ולטעמו. אהרונוביץ' הביע תקווה שבעתיד יצאו הכתבים לאור לאחר שיעברו עריכה מסודרת. קטעי הכתבים המובאים פה, הם הקטעים שתפשו את עיני ורוחי בתוך הקריאה. אני בוחר לסיים באותה הציטטה מדברי גורדון שבה בחר אהרונוביץ' לפתוח את הכרך הראשון:

אין כאן דבר שלם ומשוכלל לא במחשבה, לא בשירה, לא ביצירה, – התהוות יש כאן: אולי יצירה מתהווה ואולי עולם מתהווה.

אל הכתבים

קרא, ערך, הקליד חלק, תייג והעלה לרשת: אבשלום בן צבי.

מודעות פרסומת

בארץ עתידנו, פושטת תחייתנו צורתה האבסטרקטית, צורת אידיאל רחוק, ולובשת צורה של תנועה חיה

מקור: פיתרון לא רציונלי, הפועל הצעיר, סיון-אב תרס"ט

העיקר, שאסור להסיח דעת ממנו, הוא, כי פה יש לנו עסק עם החיים הבלתי אמצעיים, כי פה,  בארץ עתידנו, פושטת תחייתנו צורתה האבסטרקטית, צורת אידיאל רחוק, ולובשת צורה של תנועה חיה, של חיים בהווה. פה כל עבודה המכשירה ומשביחה את החיים של הכלל ושל הפרט, היא עבודת התחייה. להמשיך לקרוא

הכפירה הגדולה, המקורית, בת הצער הגדול והמחשבה המחפשת הגדולה, היא פוריה ויוצרת לא פחות מן האמונה הגדולה

מקור: האדם והטבע, הפועל הצעיר, אייר תר"ע

אפשר לאמור, כי לא הכפירה כשהיא לעצמה מסוכנה, כי אם הכפירה הקטנה, העניה, שאין לה שורשים עמוקים בנפש הכופר ולא במוחו, אלא שהיא נזרעת על ידי כל רוח, הנושאת זרע קל זה על כנפיה, וצומחת, כקוצי מדבר אלה, במקום שאין מזון לצמחים יותר מעולים. הכפירה הגדולה, המקורית, בת הצער הגדול והמחשבה המחפשת הגדולה, היא פוריה ויוצרת לא פחות מן האמונה הגדולה. להמשיך לקרוא

האמנם כזאת תהיה גאולת ארצנו?

מקור: על "הדברים הנוראים", הפועל הצעיר, אייר תרע"א

ומה הוא כל עצמו של "היישוב" שלנו, כל עצם אותה הנקודה, שבה, כמדומה לך, התרכזו כל כוחותינו וכל תקוותינו? פה אתה רואה לא רק את כל אפסותה של עבודתנו הלאומית, כי אם גם את כל עומק הטרגיות שבה. הנה אלה בני היישוב החדש, שכל כך הרבו להרעיש עליהם עולמות וכל כך הרבה קיוו מהם. האנשים האלה סבלו כל כך הרבה, הלא היו, כמדומה לך, כל כך מסוגלים להביא לנו ברכה שלמה, להניח יסוד לעבודה של תחיה אמיתית, לתנועה לאומית חיה, טבעית, כבירה. ומה אתה מוצא בהם עתה (ועוד הפעם – ביחידים אין מה לדבר)? מה הם עושים? מה היא כל שאיפתם, מה הם מבקשים? – "תכלית", עסק, כסף. להמשיך לקרוא

מי שחפץ בתחיה, מי שחפץ חיים שלמים צריך לתת בעדם את החיים הגלותיים

מקור: מעט התבוננות, הפועל הצעיר, אב תרע"א

בדור הדעה שלנו, בדור הדמוקרטיות והמלחמה בכל אבסולוטיזמוס, דווקא בזמננו באו לכלל דעה, כי יש בעולם אבסולוטיזמוס אחד כזה, שלא ידעו דוגמתו בדורות החשכים, הלא הוא השלטון בלי מצרים של "החיים", כלומר של האינסטינקטים היותר שפלים שבאדם. ואנחנו, הנדחפים תמיד להיות מן המרקדים לפני "הפרוגרס" בכבודו ובעצמו… אנחנו מכירים היום את כוח מלכותם של "החיים" עוד יותר מאחרים. היום אין עוד אצלנו "עד כאן". היום גם הצעיר, הבוגד בעמו ועובר למחנה האוייב, מתנצל גם הוא, כי כך גוזרים "החיים", גם הוא בא בטענה כי אין ללכת נגד "החיים". להמשיך לקרוא

מה אנחנו מבקשים בארץ ישראל, אם לא מה שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם – את החלב החי של התרבות?

מקור: העבודה, הפועל הצעיר, אלול תרע"א

עם חי יש לו תמיד רוב גדול, שהעבודה היא להם טבע שני. לא כן אנחנו. אנחנו כולנו מואסים בעבודה, ואפילו העובדים אינם עובדים אלא מתוך הכרח ומתוך תקווה בלתי פוסקת להיחלץ ממנה בזמן מן הזמנים ולחיות "חיים טובים". צריכים אנחנו לראות בעיניים פקוחות עד כמה אנו לקויים במובן זה, עד כמה העבודה נעשתה זרה לרוחנו ולא רק במובן הפרטי, כי אם גם במובן הלאומי. להמשיך לקרוא

אנחנו לקינו בעבודה […] ובעבודה נרָפא

מקור: העבודה, הפועל הצעיר, אלול תרע"א

מעתה צריך להיות האידיאל הראשי שלנו – העבודה. אנחנו לקינו בעבודה (אינני אומר "חטאנו" – כי לא באשמתנו באנו לידי כך), ובעבודה נרָפא. את העבודה צריכים אנחנו להעמיד במרכז כל שאיפותינו, לייסד עליה את כל בניננו. אם רק נעשה את העבודה כשהיא לעצמה לאידיאל, יותר נכון, אם רק נביא לידי גילוי את האידיאל של העבודה, נוכל להרפא מהנגע אשר דבק בנו להמשיך לקרוא